נכון, יש לנו מתקני התפלה
ותמיד יהיו לנו מים בברז.

לפני כעשור חוותה ישראל מצוקת מים דרמטית. בעקבות המשבר החמור הואץ פיתוח משמעותי של מתקני התפלה, הוקמו תאגידי המים והביוב וישראל נחלצה ממצוקת המים ולא תשוב אליה יותר. הקמפיין המוצלח והאפקטיבי של "ישראל מתייבשת" גרם לכולנו לחסוך, ויחד הצלחנו להביא לירידה דרמטית בצריכת המים ולהצלחת ההתאוששות של מצב המים בישראל.

במקביל לירידה בצריכה נערכה המדינה להקמת מתקני התפלת מים לשתייה בהיקף של כ-600 מיליון מ"ק לשנה. כמות המים שאנו מתפילים יכולה לספק את מרבית צרכי מי השתייה – גם בתקופות בצורת ממושכות.
אבל...

מים הם חיים. וחיים לא מבזבזים.
גם בתקופות בצורת, וגם בתקופות שפע: מים לא מבזבזים.

כל טיפה שאנחנו מצליחים לאגור או להתפיל היא טיפה של חיים: בשביל מי השתיה שלנו, בשביל גידולי החקלאות שסובלים מקיצוץ מכסות מים, בשביל הנחלים והמעיינות הסובלים מסכנת התייבשות בגלל גשמים מועטים, בשביל הצמחים ובעלי החיים בטבע, בשביל החיים שלנו כאן בארץ ישראל.
לכל טיפה יש מישהו שצמא לה.

במיוחד אחרי 4 שנות בצורת
בשנים האחרונות קרו שני דברים מרכזיים שמשפיעים על משק המים שלנו:

1. בארבע השנים האחרונות חווה ישראל בצורת חריפה, מהקשות שידעה המדינה. אזור הצפון, אזור ברוך גשמים באופן מסורתי, סובל מרצף נדיר של ארבע שנות בצורת רצופות.

מפלס הכנרת יורד בצורה חדה (למרות שכמעט ולא שואבים מהכנרת) ואיכות המים בה נמצאת בירידה. כמות המים לחקלאות מקוצצת ובעקבות כך נאלצים לייבש שדות והנוף הירוק החשוב לכולנו – חסר. שפיעת המעיינות וכמות המים בנחלים קטנה משמעותית (חלקם ממש מתייבשים) ולכן הנופש לאורך הנחלים (רפטינג, קמפינג וכד') הולך ומתמעט ומתרחשת פגיעה חמורה בסביבה הטבעית.

2. בשנתיים האחרונות אנו רואים מגמה של עלייה בצריכת המים הביתית בישראל, דבר הנובע ככל הנראה
מירידת תעריפי המים ויציאה מתחושת החיסכון שנבעה ממשבר המים.

לאחר 4 שנות בצורת,
חשוב במיוחד להימנע מבזבוז
ולמצוא דרכים לשימוש חכם במים,

הן כדי לשמור על תעריף מים סביר, הן כדי לא להביא להפקת יתר, והן כדי לחזור לצריכה ביתית מושכלת ולא בזבזנית, המותאמת לאזור האקלימי בו אנו חיים.